מעניין לראות את סגנונות הקעקועים השונים היוצאים ונכנסים לאופנה. בשנות החמישים המוקדמות מלאי הדוגמאות שהלקוחות יכלו לבחור מהם היה מוגבל מאד, וכלל בעיקר את הסגנון האמריקאי הקלאסי.

סגנון הקעקועים החל להשתנות לקראת אמצע שנות השישים בעזרתם של מקעקעים כמו סיילור ג’רי,דון נולאן, אד הארדי ועוד.. אשר חיפשו למתוח את גבולות הקעקועים ולמחוזות חדשים. הם החלו לשלב מוטיבים אוריינטאליים בדוגמאות שלהם. היה זה אתגר גדול מבחינתם שכן סגנון הקעקועים היפני עוסק לרוב בדוגמאות גדולות יותר המכסות שטחים רחבים יותר בגוף. סגנון הקעקועים היפני מתעסק רבות בקונטרסט הברור בין הרקע ואובייקט הראשי בקעקוע ובזרימה שלו על בגוף בשונה מאד מהסגנון האמריקאי. בלט מאד בסגנונו היה סיילור ג’רי שהקדים בהרבה את אומנות הקעקועים כאשר השכיל לשלב את סגנון הקעקועים היפני והאמריקאי בכדי ליצור סגנון היברידי חדש.

קעקועים באופנה

הסגנון היפני החדש שלט במשך עשור בערך עד בסגנון חדש אחר עלה וצבר פופולאריות. אמנים כמו ג’ק רודי הכניסו את סגנון single needle בשחור אפור. סגנון הידוע גם בכינוייו סגנון בית הכלא. סגנון זה כלל קעקועי פורטרטים, קעקועי אותיות וכיתוב מסוגנן. סגנון קעקועים זה שואב את השראתו בין היתר מהתרבות המקסיקנית-אמריקאית, הצ’יקאנוס.

בתחילת שנות השמונים מקעקע בשם לאו זולואטה החל לקעקע קעקועים שנשענו על קעקועים שבטיים בסגנון פולינזי. מה שידוע בארץ קעקועי טרייבל , טרייבלים. הסגנון נקרא ניו טריבליזם. המקעקעים שואבים דוגמאות מתרבויות שבטיות פרימיטיביות ומפתחים אותם כאוות נפשם.

בד בבד עם עלייה במאגר הדוגמאות והסגנונות החדשים שהמקועקעים החדשים נחשפו להם, תופעת הקעקוע הלכה וצברה תאוצה. קעקועים כבר לא היו נחלתם הבלעדית של אלו משולי החברה, אנשים מן השורה החלו לקעקע את עצמם ולא התביישו בכך. הקעקוע שימש בין היתר עוד דרך לביטוי עצמי, לאינדיבידואליות ולמרד במוסכמות.

לקראת סוף שנות התשעים החל גל הרטרו לתפוס את מקומו באופנה ואיתו תחום הקעקועים והסגנון האמריקאי הקלאסי שנשכח לבינתיים. ההתעוררות הזו קרתה למרבה הפלא דווקא ביפן. אד הארדי קעקע הרבה חסידי רוקבילי בטוקיו שהתעניינו אך ורק בדוגמאות אותנטיות משנות החמישים אשר סימלו בעיניהם את תרבות הרוק’נרול האמיתית והחופש שבה. כך בעצם נסגר מעגל “הייצוא/ייבוא” בין אמריקה ויפן בכל הנוגע לתחום הקעקועים.

הסגנון האמריקאי הקלאסי החל להשתנות גם הוא. דרישה רבה יותר לדוגמאות ייחודיות המצוירות לפי הזמנה גרמה לאמנים שונים לפתח סגנונות משלהם לסגנון הקלאסי הידוע. סגנונות אמנות שונים וחדשים כגון הגרפיטי ואומנויות רחוב אחרות השפיעו גם הן על  תרבות הקעקועים ששאבה מהן השראה רבה. סגנון הניו סקול מהמשלב צבעים עזים יותר בשילוב עם קווים עזים ודמיון רב תוך כדי שבירת כל המוסכמות הוא  דוגמא טובה להשפעה שיש לתרבות הרחוב על הקעקועים.

בשנים האחרונות אנו עדים לסגנון חדש, שחור, סגנון זה נשען על מסורות שבטיות שונות ועיצוב גרפי עכשוי. צביעה של שטחים גדולים בשחור תוך שילובם עם חללים לא צבועים המגלים את גוון העור וכך יוצרים קונטרסט חזק הנותן מראה שבטי/גרפי ייחודי.

אמנות הקעקועים תמיד היוותה כמעיין מראה לתקופה בה היא בוצעה, דם חדש מוזרם ללא הפסק למאגר הדוגמאות המשתנה של אומנות עתיקה זו. ובאופנה כך גם בקעקועים כל מה שנשכח חזקה עליו שיחזור בעוד כמה שנים לעטר את גופו של דור חדש.