המאורים הם התושבים הילידים של ניו-זילנד. האמונה גורסת כי הם היגרו אליה מאיים פולינזיים סמוכים בין המאה ה-13 למאה ה-15. בסוף המאה ה-19 הם מנו כמאה אלף איש לערך. פרוש השם מאורי בפולינזית הוא “רגיל”.

ב-1769 הגיע מגלה הארצות ג’ימס קוק לניו-זילנד. הוא הגיע בליווי של איש דת טהיטי שעזר לו מאד במסעותיו  ברחבי האיים ושימש אותו כמתורגמן. כשהגיע סמוך לחופי ניו-זילנד הוא לא זכה ליחס אוהד מצידם של בני המקום המאורים. ממרחק בטוח הוא צפה בלוחמים המאורים המאיימים מבצעים מולו את ריקוד המלחמה שלהם (ההאקה). פניהם המקועקעים הטילו אימה במשלחתו של קןק.

קעקועים מאוריים

לאחר מאמצי תיווך ושכנוע רבים הגיעו כמה לוחמים מאורים לספינתו. קוק מתאר את פניהם המקועקעות ברישומיו: שפתיהם היו מקועקעות לחלוטין, פניהם היו “חרושות” קווים ספירליים שחורים, האדם הזקן ביותר היה גם המקועקע ביותר.

שבטים שונים במקומות שונים ע”פ ניו-זילנד היו מקועקעים בצורות שונות. נדמה היה שהקעקועים שאבו את השראתם מגילופי העץ שבם עסקו.

כמו ריקוד המלחמה שלהם גם הקעקועים המחורצים על פניהם ביקשו להטיל אימה על יריביהם. איכות וכמות הקעקועים היוותה סמל סטטוס. הקעקועים שיקפו את אומץ ליבו של  הלוחם, את השיגיו והשיגי אבותיו.

קעקועי פנים אלו נקראים מוקו  , (moko)  כל קעקוע היה כמו טביעת אצבע ייחודית לאותו אדם. בזמנו של קוק, כל קעקוע לווה בטקס שקדם לו, טקסים שברובם הינם טאבו. לפני קיעקועה של בתו של צ’יף חשוב היה נהוג לחטוף ולאכול ילדה/אשה משבט שכן….

למקעקע היתה דרגה גבוהה מאד בחברה המאורית והוא נתפס כאיש דת. המאורים האמינו כי בתהליך הקעקוע  עובר האדם לדרגות תודעה גבוהות יותר. ימים אחדים לאחר הקעקוע נאסר המקועקע לקיים כל מגע עם נשים או להתרחץ.

דיו הקעקועים הוכן מאפר של עצים מסוימים שעורבב עם שומן של ציפורים. התערובת הזו ניתנה למאכל לכלבים, הצואה של הכלבים עורבבה שוב עם שומן ציפורים יובשה ונשמרה….

קעקוע המוקו לא היה חובה אצל המאורים אך מי שלא היה מקועקע  נתפס כנמושה וזכה ליחס מזלזל מדי החברה. היתה זו משאת נפשו של כל נער מתבגר לקבל את הזכות לקעקע את פניו ולהתקבל לחברת הגברים. עם קעקוע הוא היה יותר אטרקטיבי בעיני הנשים ונתפס כמאיים יותר בעיני אויביו.

גבר מקועקע שנהרג בקרב זכה לכבוד רב גם מצד אויביו. הראש המקועקע נכרת מהגוף ונחשב כשלל המלחמה הגבוה ביותר. הוכחה פיזית לעוצמתו רמתו של המנצח. הראש הוצג לראווה כסמל סטטוס.