בורנאו הוא האי השלישי בגודלו בעולם ושוכן בדרום-מזרח אסיה. בורנאו הוא אחד המקומות הבודדים בעולם בו קעקועים שבטים מתקיימים הלכה למעשה גם היום, ממש כמו שנעשו מלפני אלפי שנים. עד לאחרונה בני השבטים באי לא קיימו מגע רב עם האדם הלבן ושמרו על דרך חייהם והמנהגים שלהם ובכלל זה מסורת הקעקועים.

סיבה אחת ,מיני רבות, כיצד הצליחו לשמור ילידי האי על מסורת הקעקועים היא גודלו הפיזי של האי. בורנאו גדול פי חמישה מגודלה של אנגליה!!. טוואי השטח כולל מדרונות תלולים, הרים וג’ונגל טרופי צפוף. אין כמעט דרכים ודרכי הגישה מועטות ומסתכמות בשיט לאורך הנהרות ואפיקיהם הצרים.

ממצאים ארכיאולוגים מראים שאבותיהם של הילידים חיו באי כבר מלפני 50,000 שנה, כאשר עד לאחרונה החיים בו התקיימו כמו בתקופת האבן, כאשר צייד ודייג סיפקו את מרבית צרכיהם.קעקועים מבורנאו

באי מספר קבוצות אתניות הנבדלות זו מזו לחלוטין. בשנת 1912 נעשה מחקר מקיף על דרך חייהם ותרבותם של בני השבטים ואסמכתא זו היא שנחשבת לתיעוד המקיף  והיסודי ביותר שנעשה באי, בכלל זה דוגמאות קעקועים רבות ומסורות שקשורות לאומנות הקעקועים.

מלחמות שבטים היו נפוצות באי, וקרו לא בכדי להגדיל את הטריטוריה של השבט אלא בכדי להשיג ראשים… ראשי האויב היו נכרתים, מצומקים ונתלים לראווה בבית השבט המרכזי. הם האמינו שהראשים מביאים אנרגיה ספיריטואלית חזקה שתבטיח להם שגשוג ומזל טוב. הראשים טופלו בכבוד רב ורק זקני השבט הורשו לגעת בהם.

ציד ראשים וקעקועים מקושרים בראש וראשונה לקסם מאגי, מסורת וחיי קהילה. קעקוע על כף היד הוא בעל משמעות רבה לבני השבטים. לאחר המוות  הקעקוע מאיר את הדרך ועוזר לנשמה למצוא את דרכה לנהר המוות. הנשמה תראה את הקעקוע לשומר הנהר והוא ירשה לה לחצותו ולהגיע ל”חוף מבטחים”. מי שלא קעקע את כף ידו לא יורשה לחצות את הנהר ונשמתו תוטבע ע”י  אותו השומר.

בנוסף לקעקועים הם עסקו החירור הגוף שכלל ניקוב אברי המין של הגברים והרחבת תנוכי האוזניים.

הרבה מדוגמאות הקעקועים והסגנון האומנותי מבורנאו דומות לאלו מבאלי וג’אווה. הטכניקה לביצוע הקעקועים זהה לאלו שנעשים ברחבי פולינזיה.

כיום אין הרבה נשים מקועקעות, אך מנהג הקעקועים נפוץ מאד בקרב הגברים. הדוגמאות לרוב יהיו מסורתיות בעיקר אצל הגברים המבוגרים בעוד שהצעירים יתהדרו גם בקעקועים מודרניים מערביים יותר.

בשבט הקאיאן הקעקוע לרוב לשם קישוט, אין זמן מסוים בו נהוג להתקעקע או קעקוע מסוים למקום ספציפי. הקעקועים ברובם לא מוגדרים מגדרית והקעקוע מתחיל כבר מגיל הנערות המוקדם.

בשבט אחר מי שערף ראש ראשי לקעקע את גב כף ידו, אך מי ש”רק” היה שותף ברצח יקעקע אצבע אחת, לרוב האגודל….

קעקוע נפוץ נוסף הוא קעקוע סביב פרק כף היד. לפי המסורת כשאדם נהיה חולה הסיבה היא שהנשמה שלו יצאה מהגוף וכשהוא מבריא זה בגלל שהיא חזרה אליו… כדי למנוע את יציאת הנשמה הם עונדים צמיד ועליו חרוז רב עוצמה שהאמונה אומרת שהוא מחזיק בתוכו את הנשמה שלא תאבד. חרוזים אלו הם יקרי ערך ומושגים בציד ראשים או בקניית עבד. כדי להיות “מכוסים” במקרה שהחרוז יאבד הם קעקעו קעקוע דומה סביב פרק כף היד לו יוחסו אותן התכונות.

נשות שבט הקאיאן מקועקעות במגוון דוגמאות מסובכות.  הן מקועקעות על האמה, גב היד, הירכיים והברכיים וגם על גב גף הרגל. קעקוע הנשים הוא עניין מסובך לא רק בגלל הדוגמאות והכאב הכרוך בזאת אלא בגלל כל ההשלכות התרבותיות והטקסיות הקשורות לתהליך הקעקוע. השלמת כל הקעקועים יכולה לארוך עד 4 שנים שכן בכל “ישיבה” ניתן לקעקע קטע קטן בלבד. הקעקוע מתחיל כאשר הבנות בנות 10 לערך. מלאכת הקעקוע כולה תסתיים לפני שהנערה תכנס להריון שכן לפי אמונתם אין זה יאה שאמא תקועקע.