קעקועים בכלא

קעקועים ועבריינות או יותר נכון עבריינים מנהלים רומן ארוך כבר לאורך דורות. קעקועים היו מאז ומעולם סמל למרדנות בממסד, ליציאה מהמיינסטרים ולביטוי אישי.

אנשים בוחרים מה לקעקע על גופם בהתאם לעולמם האישי והרוחני. ביטוי חופשי הוא לא אחד מהמותרות בחיי הכלואים, וקעקועים בפרט נתונים תחת איסור כולל וחמור. למרות זאת קעקועים בכלא הם מנהג נפוץ בהחלט שנעשה בהסתר.

האיקונוגרפיה של הקעקועים היא רחבה וענפה ובעלת משמעות משתנה לפי אזור מתקן הכליאה והמדינה בה הוא נמצא.

בארה”ב כמעט כל לכל מתקן כליאה יש מאגר מידע דיגיטלי, בו מאוחסנים כל  פרטי האסירים השוכנים בו, המידע כולל את ההיסטוריה של האסיר וכמו כן סימנים מזהים וביניהם קעקועים.

בפלורידה לדוגמא המידע הזה נגיש לציבור ובו מופיע מידע על מעל 100,000 אסירים שונים והקעקועים שלהם….מחקר נערך לפי מידע זה והובאו בו כמה ממצאים מעניינים מאד….

הממצא הבולט ביותר מראה כי לפחות ל75% מכלל האסירים יש קעקוע אחד לפחות… לאסיר מקועקע יהיו בממוצע 3 קעקועים!  המחקר מראה גם כי ל 85% מהאסירים מתחת לגיל 35 יש קעקועים לעומת 43% לאלו שמעל 55 שנים. לרוב הקעקועים אין בהכרח זיקה ישירה לעולם העברייני.  הדוגמאות הפופולריות ביותר הן : שמות, חיות, דרקונים, סמלים נוצריים וציטוטים מהברית החדשה.

ניתן כמו כן לראות כי יש מעט מאד אסירים עם קעקועי כלא/עבריינים מובהקים לדוגמא: 15% מהאסירים הלבנים היו עם קעקוע לב לעומת 3% בלבד עם קעקועים הקשורים לעליונות הגזע הלבן. לכל קבוצה אתנית יש את הקעקועים הייחודיים לה. האסירים ההיספניים שלרוב גדלו בבתים קתוליים מעדיפים קעקועים נוצריים, צלבים מריה הקדושה וכו’… השחורים מקעקעים לרוב שמות וכתובות שקשורות לחיי הכנופיות. נשים לרוב יקעקעו פרפרים, לבבות. גברים מקעקעים קעקועים בעלי קשר ישיר לכלא כמו סורגים, מגדלי שמירה ולבנים הרבה יותר מנשים.

לרוב מוצא האדם ומינו הוא זה שקובע את סוג הקעקוע שיחפוץ בו (לפחות בכלא) אך האם הדבר תקף גם לפי סוג הפשע? לפי מאגר המידע ניתן לראות כי האסירים המקועקעים ביותר שפוטים על עבירות רכוש והחזקת נשק. הכי מעט קעקועים יש לעברייני מין ובמיוחד לפדופילים.

ישנם כמה מוטיבים ספציפיים של קעקועים שהלובשים אותם נוטים בדרך כלל להיות פחות אלימים….לפחות מבחינה סטטיסטית…כגון שעון עם ידיים, חומות בית הסוהר ומסכות הדרמה.

קעקוע של שלוש נקודות על היד מסמל בקרב ההיספנים את הביטוי MI VIDA LOCA. בארץ קעקוע זה מסמל ז’ על החוק ואנטי ממסדיות.

אסירים משוחררים עם קעקועים יחזרו בממוצע לכלא לאחר שנתיים וחצי לעומת אסירים משוחררים ללא קעקועים שבממוצע חוזרים לכלא לאחר חמש וחצי שנים. יכול להיות שהניסיון לחזור לחברה, כאדם שומר חוק עם קעקועים גלויים ככלל וקעקועי כלא בפרט, הוא הרבה יותר מאתגר. ומסתמן שיש קושי ממשי לאסירים משוחררים להתקבל לעבודה עם קעקועים. לאחרונה נפתחו פרויקטים חדשים בבתי כלא שבהם עוזרים לאסירים להסיר קעקועים לא רצויים.

קעקועים בכלא אסורים, דבר שמצריך יצירתיות רבה בכל מה שקשור בהסתרת התהליך ובהשגת חומרי הגלם לעשייה. הדיו מושג במגוון דרכים יצירתיות : משחת נעליים, שריפה של פלסטיק וערבוב האפר בשתן וכו’…

מציאת הכלים הנכונים מהווה גם היא אתגר לא קטן. קעקוע ידני hand poking מכאיב מאד ודורש זמן רב בעיקר בביצוע של עבודות גדולות. דרך אחרת היא בניית מכונת קעקועים מאולתרת ממנוע של רדיוטייפ או מכשיר חשמלי אחר וחיבור של מחט או מיתר אליו.

המציאות הזו ותפיסת האסתטיקה המיוחדת של תרבות הכנופיות ההיספניות יצרו ז’אנר אומנותי חדש בתחום הקעקועים “שחור-אפור” קווים דקים ללא צבע תוך שימוש במחט אחת, דמויות ראליסטיות יותר מאשר היה נהוג בעבר. הסגנון התפשט במהרה בין בתי הכלא של התקופה ולא עבר זמן רב עד שיצא גם לעולם החיצון.

פרדי נגרטה אחד מחלוצי הסגנון של אותה התקופה היה אסיר מן המניין שנהג לקעקע בכלא. הוא היה זה שהכניס את מסיכות הדרמה, אחת צוחקת אחת בוכה לפנתיאון הדוגמאות האמריקאיות הקלאסיות. דוגמא שמתארת את חייו של המכור לסמים. פרדי מספר שנהג לקעקע אנשים שרצו להראות כאילו יצאו מהכלא באותם קעקועים שהיה מקעקע כאשר ריצה את זמנו.